ניסיון של אנשים להסתיר את מה שהם יודעים היא תופעה קיימת, בין אם בבית משפט, בהערכות נוירופסיכולוגיות או במערכות יחסים בינאישיות. לניסיונות אלו ישנן לעיתים השלכות משמעותיות, כמו הפללת פושעים או סיכול פעולות טרור. לאור זאת, ישנו ביקוש לכלים אמפיריים, מבוססי תיאוריה, אשר יאפשרו איתור של זיכרונות מוסתרים וימנעו האשמות שווא.
מגיפת הקורונה שינתה מהותית את הדרך שבה בני אדם מתקשרים, הן כיחידים והן כקבוצות, לנוכח התפרצות כה נרחבת. במחקר שהוביל הדוקטורנט נמרוד ניר יחד עם פרופ׳ עירן הלפרין והחוקר הדרום קוריאני Juhwa Park ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות של מגפת הקורונה על רגשות ועמדות בין קבוצות בתוך סכסוך בין קבוצתי מתמשך: דרך הסכסוך הקוריאני.
תפיסת זמן היא חלק מהותי מהיום-יום שלנו. במקרים רבים היא בלתי נפרדת משאר הפעולות שאנחנו עושים - למשל, במהלך כל משחק כדור אנחנו עוקבים אחרי מהלך ומהירות הכדור כדי להחליט באיזה קצב לרוץ ומתי לשלוח יד כדי לתפוס את הכדור. במקרים אחרים היא נבחנת יותר - אנחנו יודעים לומר אם צליל נמשך זמן קצר או ארוך, גם כאשר הצליל עצמו זהה משאר הבחינות. בניגוד לחושים שלנו שנסמכים על איברים ידועים, כמו עיניים לראייה ואוזניים לשמיעה, אין ככל הידוע איבר מסוים שמהווה את השעון הפנימי שלנו.
החוויה של לנסות לעצור מחשבות לא נעימות או לא רצויות מוכרת לכולנו. אבל, מצב בו אנו מודעים לניסיון לעצור מחשבה לא רצויה אומר שמחשבה זו למעשה כבר חדרה למודעות. האם אנו מסוגלים גם למנוע ממחשבות לא רצויות להגיע למודעות מלכתחילה?
מחקר של ד"ר ענת פרי' פרופ' שהם חושן-הלל מהבית הספר למנהל עסקים וד"ר אלכס גיללס הלל מהפקולטה לרפואה והמרכז הרפואי הדסה, מצא כי רופאים אחרי משמרת לילה מראים תגובה רגשית מופחתת וחשים פחות אמתפיה לתמונות של אחרים הסובלים מכאב. בנוסף, גילו החוקרים כי רופאים רשמו כ- 20-30% פחות משככי כאבים במהלך משמרת לילה (בהשוואה למשמרת היום), וכן פחות משככי כאבים מכפי שמומלץ באופן עקרוני על ידי ארגון הבריאות העולמי.
נכשלתם? לא הצלחתם? לא הולך לכם?
כשמתרחש אירוע שלילי בחיינו, אנו נוטים לתת הסברים לסיבות להתרחשותו. הסברים אלו משפיעים על הדרך שבה אנו חווים את האירוע ומגיבים אליו. לאורך זמן, בעוד חלק מהאנשים בוחנים מחדש אירועים שעברו ומשנים את הייחוס הסיבתי שנתנו להם, אחרים נשארים תקועים בייחוס הסיבתי הראשוני שנתנו לאירוע.
מה אם יכלנו לסייע לאנשים לעבור באופן גמיש בין ייחוסים שליליים יותר ('לא הצלחתי כי אני כישלון') לייחוסים אדפטיביים יותר ('היה קשה הפעם ולא הייתי במיטבי')?
בדומה למבוגרים, גם ילדים חווים פחות אמפתיה כלפי קבוצות חברתיות מסוימות, בהשוואה לאחרות. מחקר של ד"ר שירה רן, בשיתוף עם ד"ר מיכל רייפן תגר (אוניברסיטת רייכמן), פרופ' מאיה תמיר ופרופ' עירן הלפרין, מצא שאימהות נבדלות אחת מהשניה במידת האמפתיה שהן רוצות שהילדים שלהן ירגישו כלפי קבוצות חוץ מסויימות, כתלות באידאולוגיה הפוליטית שלהן.
בעוד ששפות העולם נבדלות זו מזו באופנים רבים, הן חולקות קווי דמיון שיכולים ללמד אותנו על הקוגניציה האנושית. במחקר חדש של פרופ' ענבל ארנון וד"ר אורי לוי רוטבין, בדקו החוקרות את ההשלכות של אחד מקווי הדמיון החזקים ביותר בין שפות על הלמידות (learnability).
