המחלקה לפסיכולוגיה

מאמר חדש של ד"ר שיר אציל והסטודנטים משי ג'רסי ושחר אופיר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Brain Sciences מציע שאוטיזם לא נובע מ- ״מוח חברתי״ פגום, אלא תוצאה של וריאציה במנגנון כללי של למידה. התפתחות חברתית טיפוסית מסתמכת על מנגנוני למידה וכל שינוי או הפרעה במנגנוני למידה עשויים להתבטא כבעיה בהתפתחות חברתית. תפיסה זו מעלה שאלות מחקר חדשות על המנגנון המוחי שעומד בבסיס אוטיזם, ומצביעה על מטרות חדשות להתערבות קלינית שיכולות להוריד את גיל האבחון ולשפר את רווחתם של אנשים עם אוטיזם

למאמר המלא לחצו כאן 

האם אתה או מישהו שאתה מכיר סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD)? אנשים הסובלים מ- OCD חווים מחשבות פולשניות ובלתי רצויות (למשל, "האם כיביתי את התנור?" "האם הידים שלי נקיות"? "האם לא פגעתי במישהו"?) יחד עם דחפים עזים לעסוק בהתנהגויות שנועדו להפיג את המצוקה הנלווית למחשבות החודרניות (למשל, בדיקה חוזרת שהתנור כבוי, שטיפת ידיים או חיפוש אישור כפייתי). מסתבר שאנשים מסוימים עם OCD חווים סימפטומים חמורים יותר בבוקר, ואילו אחרים מאוחר יותר במהלך היום. מחקר חדש של הדוקטורנטית הדר נפתלוביץ ופרופ' אייל קלנטרוף נו מחפש לגלות: למה? אילו גורמים משפיעים על הזמן במהלך היום שבו אנו מרגישים טוב יותר או רע יותר?

הסבר אפשרי אחד לדפוסים אלה קשור לכרונוטיפ של האדם, המציין את "השעון הביולוגי" של האדם. אנשים עם "כרונוטיפ בוקר" נוטים להיות ערניים יותר בשעות מוקדמות יותר של היום ופחות ערניים ומרוכזים בלילה. ההיפך נכון עבור אנשים עם "כרונוטיפ ערב", שהם ערניים יותר בשעות המאוחרות יותר של היום ובלילה. רמות הערנות שלנו משפיעות על היבטים רבים בתפקודנו – הרבה יותר מהשפעה רק על תחושת הערנות או האנרגטיות שלנו, אלא גם על התפקוד הקוגניטיבי שלנו. במאמר החדש שפורסם לאחרונה ב-Journal of Psychiatric Research, מציגים הדר ואייל ממצאים המראים כי אנשים המתמודדים עם OCD נוטים להיות בעלי תסמינים חמורים יותר בשעות "לא אופטימליות" ביום בהתבסס על הכרונוטיפ שלהם. במילים אחרות, לבעלי כרונוטיפ של בוקר יהיו סימפטומים חמורים יותר בלילה, וההיפך הוא הנכון לבעלי כרונוטיפ של ערב. ידע זה יכל לסייע לאנשים הסובלים מ OCD לחזות מתי הסימפטומים שלהם יכולים להיות קלים או מאתגרים יותר לניהול. פסיכולוגים ורופאים יכולים גם להשתמש בידע זה כדי לתזמן פגישות עם מטופלים בזמנים אופטימליים להגברת יעילות הטיפול, וחוקרים משתמשים בזה כדי להבין טוב יותר את המנגנונים העומדים מאחורי דפוסים אלה, במטרה לסייע בשיפור ההתערבויות הטיפוליות שמקבלים המטופלים.

למאמר המלא לחצו כאן

רעיון זה מסתמך על ההנחה שהחברתיות האנושית בעצמה התפתחה באבולוציה כסט תכונות מולד שמאפשר לבני אדם אינטראקציות חברתיות מורכבות. מאמר חדש של ד"ר שיר אציל וד"ר ליאור אברמזון, מציע אפשרות אלטרנטיבית.

בניגוד לפתרון אבולוציוני מסורבל ונוקשה שמתבסס על קידוד גנטי של התנהגות אנושית מורכבת, ייתכן והמוח פיתח לאורך האבולוציה תכונה אולטימטיבית אחת פשוטה: היכולת ללמוד את הסביבה בשביל לשרוד. בני אדם (וחיות חברתיות נוספות) תלויים בבני מינם בשביל לשרוד, מה שמייצר כוח מניע חזק ללמידה של יכולות חברתיות מורכבות, כולל שפה, תרבות ומוסיקה, באמצעות מנגנוני פלסטיות עצבית. מנגנון אבולוציוני זה ממקסם את ההסתגלות לסביבה דינאמית.

למאמר המלא לחצו כאן