קבוצות המעורבות בסכסוך ממושך מפתחות ומפיצות אמונות חברתיות כדי לתת מענה לצרכי החברה שלהן. אמונות אלו משמשות אותן גם כדי לגייס תמיכה בזירה הבינלאומית. שתי אמונות מפתח, המושמעות בדרך כלל לקהילה הבינלאומית על ידי מנהיגי קבוצות יריבות, נוגעות לאיומים הנשקפים לקבוצתם ולשאיפת קבוצתם לשלום.

לפי הספרות הקיימת, שני הצדדים בסכסוך מבטאים את האמונות הללו במידה שווה. אך לעיתים תכופות, הספרות לא מתייחסת לפערי כוח, שמאפיינים סכסוכים בין-קבוצתיים רבים. במחקר חדש של הסטודנטים אילנה אושומירסקי בשיתוף עם ד"ר עודד אדומי לשם ופרופ' עירן הלפרין מציעים החוקרים שהמידה בה אמונות אלה מושמעות בפני הקהילה הבינלאומית תלויה בכוחן היחסי של הקבוצות. כלומר, ההשערה במחקר היא שלאור היכולות הנחותות שלהן, קבוצות בעלות עוצמה נמוכה צפויות להזכיר את האיומים הנשקפים לביטחונן ואת רצונן העז בשלום בתדירות גבוהה יותר מאשר קבוצות בעלות עוצמה גבוהה.

כדי לבחון את ההשערה, ניתחו החוקרים את כל מאגר הנאומים שנישאו על ידי נציגים ישראלים ופלסטינים בעצרת הכללית של האו"ם, בין השנים 1998 ו-2020. המחקר מצא שלמרות שהנציגים של שני הצדדים התייחסו לאיומים הנשקפים לביטחונו של הצד שלהם ועל הלהיטות של הצד שלהם לשלום, שתי האמונות הושמעו בתדירות גבוהה יותר על ידי נואמים מהצד בעל העוצמה הנמוכה (במקרה זה, הפלסטינים), בהשוואה לנציגי הצד בעל העוצמה הגבוהה (הישראלים).

המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת Political Psychology. לקריאת המאמר לחצו כאן