שני מאמרים חדשים של הדוקטורנטית נעם מרקוביץ ופרופ' אריאל כנפו-נעם פורסמו החודש והם עוסקים בתיאוריות של הבדלים בין-אישיים ברגישות סביבתית.
תיאוריות אלה טוענות ומוצאות שאנשים מסויימים מאוד רגישים להשפעות הסביבה שלהם ואנשים אחרים לא רגישים להשפעות הסביבה, או רגישים במידה פחותה משמעותית. עם זאת, מחקרים שמצאו זאת בדקו בעיקר את הסביבה ההורית, ולא בדקו את השפעתן של כמה סביבות שונות בתוך אותם בני אדם.
שני המאמרים בדקו בשיטות שונות ומצאו שלא מדובר בשני סוגי בני אדם, רגישים ולא רגישים, אלא שאנשים שונים יכולים להיות רגישים לסביבות שונות, או באופנים שונים. המאמר הראשון מצא שמתבגרים שתופסים את עצמם כרגישים להשפעות הסביבה ההורית שלהם לאו דווקא רגישים להשפעות הסביבה החברית שלהם, ושנטייה גנטית להיות יותר רגיש לאחת הסביבות תהיה קשורה לנטייה גנטית להיות פחות רגיש לסביבה השניה.
המאמר השני התמקד בתכונת טמפרמנט שבעבר נמצאה קשורה לרגישות סביבתית, נטייה לרגש שלילי, ומצא שבעוד ילדים שבעבר נמצאו רגישים לסביבה (רגש שלילי גבוה) היו רגישים למאפיינים מסויימים של הסביבה ההורית והחברית בהקשר של בעיות התנהגות (אגרסיביות), ילדים שנחשבו לא רגישים (רגש שלילי נמוך) נמצאו רגישים גם כן, אך בכיוונים שונים ולסביבות נוספות (הסביבה הבית ספרית). יתרה מכך, נמצא שהשילוב של טמרפרמנט והסביבה (הורית/חברית/בית ספרית) משפיע על המידה שבה הבדלים גנטיים וסביבתיים בין בני אדם חשובים לביטוי בעיות התנהגות אצל ילדים.