בעוד ששפות העולם נבדלות זו מזו באופנים רבים, הן חולקות קווי דמיון שיכולים ללמד אותנו על הקוגניציה האנושית. אחד מקווי הדמיון הבולטים שנמצאו בקרב שפות מדוברות שונות, ואפילו בקרב חלקי דיבור שונים היא צורת ההתפלגות שלהן.
מתברר ששפות וחלקי דיבור מאופיינים בהתפלגות "זיפיאנית", שמשמעותה שהקשר בין שכיחות המילה לדירוג השכיחות שלה מתואר לפי חוק חזקה: יש מעט מילים שכיחות מאוד, השכיחות יורדת בצורה לא ליניארית, עד שמגיעים לזנב ארוך של מילים בעלות שכיחות נמוכה המהוות את הרוב המוחלט של המילים בשפה. המקור להתפלגות הזו ומדוע היא נפוצה כל כך בין שפות העולם נחקר רבות, ונחשב כמשקף לחצים קוגניטיביים ו/או תקשורתיים, שמקלים על לימוד השפה. עם זאת, המחקר על התפלגויות אלו הוגבל בעיקר לשפות מדוברות.
במחקר של ענבל קמחי, בשיתוף עם לוסי וולטרס, ד"ר רוז סטמפ ופרופ' ענבל ארנון, החוקרות שואלות האם התפלגויות זיפיאניות נמצאות גם בשפות סימנים, כפי שניתן לצפות אם הן אכן משקפות תכונה אוניברסלית של השפה האנושית.
נמצא כי שכיחות סימנים ודרגותיהם בשלושה קורפוסים של שפות סימנים (שפת הסימנים הבריטית, שפת הסימנים הגרמנית ושפת הסימנים ההולנדית) מראים קשר זיפיאני, דומה לזה שנמצא בשפות מדוברות. ממצאים אלה מדגישים את המשותף בין שפות מדוברות ושפות סימנים, מוסיפים להבנתנו על השימוש בסימנים, מראים את השכיחות של התפלגות זיפיאנית על פני אופני שפה שונים, ותומכים ברעיון שהם מקלים על לימוד ותקשורת שפה.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן