הכרת פחד אצל אחרים היא קריטית להישרדות, אך איך אנו משיגים זאת? מחקר חדש, שפורסם ב-PNAS, בראשות הדוקטורנטית מיה לקר ופרופ' הלל אביעזר, מאתגר את התפיסה המקובלת לפיה פחד מועבר בעיקר דרך הבעות פנים. במקום זאת, המחקר מראה שהקשר, ולא התגובות הפנים, משחק תפקיד קריטי בהכרת הפחד.

תיאוריות רגש מרכזיות מניחות כי במהלך אירועים מאיימים ומסוכנים, פני האדם משדרות הבעה טיפוסית, מובהקת ומוכרת באופן אוניברסלי של פחד, שניתן לפענח אותה בצורה מדויקת. בשל החשיבות של הבעות פחד, גוף מחקר רחב במיוחד הוקדש לחקר מקורותיהם האבולוציוניים, המנגנונים הנוירוביולוגיים והמשמעות הקלינית שלהן. עם זאת, מחקרים אלו בדרך כלל משתמשים בהדמיות של שחקנים, שנמצאות בהנחה כי הן דומות בצורה קרובה למראה הפיזי של פנים מפחדות במציאות. במחקר של מיה לקר הועלתה ההשערה כי הקשר חוץ-פני (כגון מידע סיטואציוני, תנוחת גוף וכו') משחק תפקיד הרבה יותר משמעותי בהעברת פחד מאשר אות הפנים הבודד. ב-12 ניסויים נבחנה תפיסת הווידאו האותנטי, המתעד מגוון רחב של סיטואציות מעוררות פחד (כגון קפיצה מגובה, התקפות פיזיות, חשיפה לגורמי פחד). המשתתפים צפו רק בפנים, בקונטקסט ללא פנים, או בווידאו המלא, בזמן שנבדקו שיטות תגובה שונות להערכת רגש (בחירה כפויה, פתוחה, סולמות רגשות מרובים, דירוגים של ערך-עוררות). לאורך כל הניסויים, וידאו של הפנים בלבד לא הצליח להעביר פחד באופן מהימן. בניגוד חזק לכך, הקשר ללא פנים, ופנים עם קונטקסט נתפסו באופן ברור ועקבי כפחד, עם גודל אפקט בינוני עד גדול. ממצאים אלו מצביעים על כך שלמרות החשיבות הבלתי מעורערת של תפיסת תגובות פחד, הבעות פנים בלבד אינן בעלות ערך אבחנתי משמעותי, בעוד שהקשר משחק תפקיד קריטי בתפיסת פחד במציאות.

למאמר המלא לחצו כאן