מאחר ואפילפסיה הינה מחלה התקפית, עם מהלך לא צפוי ולעיתים מסכנת חיים, ניתן להניח שהתקף עלול לגרור אחריו חרדה מהתקף נוסף. במנגנון של התניה, מטופלים עלולים לפתח לא רק דאגה מהתקפים אלא חרדה פובית מסיטואציות הקשורות לפרכוסים. ניתן לשער שחולי אפילפסיה יפתחו פחד וכתוצאה מכך הימנעויות הקשורות בתפיסה סובייקטיבית של סכנה להתקף בסיטואציות שונות, לדוגמא טריגרים להתקפים. בנוסף לזאת, מטופל עלול לעשות הכללה של הפחד שלו למגוון רחב של סיטואציות עד כדי הימנעות מפעילויות יומיומיות ופגיעה משמעותית באיכות חיים. הפחד מההתקפים וההימנעויות הם מאפיינים מהותיים של פוביה, ובאופן ספציפי פוביית פרכוסים.

מחקר חדש של לאורה קנטי ושירי בן דוד בשיתוף עם אביבה וייס, ענבל ראובי ודנה אקשטיין, מבקש להגדיר אבחנה חדשה של פוביית פרכוסים ולתאר את המאפיינים הדמוגרפיים, הפסיכיאטרים והנוירולוגים של הלוקים בה. המחקר אסף נתונים ממטופלים שהגיעו לביקור שגרתי במרפאה. מתוך 69 חולי אפילפסיה נמצא ש-19 (27.5%) קיבלו אבחנה של פוביית פרכוסים. בקרב המאובחנים עם פוביית פרכוסים היתה שכיחות גבוהה יותר של הפרעות חרדה, דיכאון מג'ורי בעבר ו-PTSD לעומת אלה שלא סבלו מפוביית פרכוסים. הסינדרום היה יותר נפוץ בקרב נשים. נמצא שחרדה ודיכאון מג'ורי בעבר היו גורמי סיכון לפוביית פרכוסים (R2=.43). כמו כן נמצא קשר בין פוביית פרכוסים לבין התקפים פסיכוגניים לא אפילטיים. לא נמצא קשר עם משתנים נוירולוגים אחרים של אפילפסיה. מסקנת המחקר היא שפוביית פרכוסים היא סינדרום פסיכיאטרי מובחן שניתן לאבחון בקרב חולי אפילפסיה.

למאמר המלא לחצו כאן