ברחבי העולם, בני אדם מפיקים שפה במשפטים פרוזודיים קצרים הנקראים יחידות הנגנה. במחקר חדש שפורסם ב-Proceedings of the National Academy of Sciences, ד"ר מיה ענבר, פרופ' איילת לנדאו (המחלקות לפסיכולוגיה ולמדעי המוח הקוגניטיביים) ופרופ' איתן גרוסמן (המחלקה לבלשנות), ניתחו מעל 650 הקלטות ב-48 שפות ומצאו כי דוברים מפיקים יחידות הנגנה בקצב קבוע של אחת כל 1.6 שניות. קצב זה יציב בין תרבויות, גילאים ושפות, ממצא המצביע על מנגנון קוגניטיבי אוניברסלי העומד בבסיס התקשורת האנושית.

יחידות הנגנה מסייעות למאזינים לעקוב אחר הנאמר, לדבר בתורות ולקלוט מידע. הן גם מספקות לילדים רמזים חיוניים ללימוד שפה. הקצב המאפיין את יחידות ההנגנה הוא בסדרי זמן דומים לקצבים בפעילות החשמלית של המוח. קצבים אלו נמצאו קשורים לזיכרון, קשב ופעולה רצונית, ובכך מאירים את הקשר העמוק בין האופן שבו אנו מדברים לאופן שבו אנו חושבים. צוות החוקרים פרסם בשנת 2023 מחקר שמקשר ישירות בין דפוסי פעילות מוחית בתדר נמוך לבין יחידות הנגנה (בשיתוף עם פרופ' ענת פרי ושיר גנזר מהמחלקה לפסיכולוגיה).

במחקר הנוכחי החוקרים בחנו גם מקצב מהיר יותר בדיבור – קצב ההברות – וגילו כי השונות בין שפות בקצב זה מסבירה רק חלק קטן מהשונות בקצב יחידות ההנגנה. ממצא זה מחזק את ההשערה שמקצבים לשוניים איטיים ומהירים ממלאים תפקידים קוגניטיביים שונים ונבחנים.

מחקר זה נולד משיתוף פעולה בין שני עולמות מחקר - בלשנות פונקציונלית ומדעי המוח הקוגניטיביים. שני תחומי המחקר עסקו בנפרד באופן שבו קוגניציה מתרחשת בזמן, והחיבור ביניהם מציע הבנה מעמיקה יותר הן של המנגנונים המוחיים שבבסיס הדיבור, והן של השאלה מדוע, למרות המגוון העצום של שפות העולם, דוברים נוטים לארגן את דיבורם במקצבים דומים.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן