בעשורים האחרונים, טענתה של התיאוריה הרווחת בפסיכולוגיה התפתחותית בנוגע לאופן שבו הסביבה משפיעה על התפתחותם של ילדים הייתה שיש שתי קבוצות של ילדים. הקבוצה הראשונה הינה של ילדי סחלב שמושפעים מסביבתם: הם יפגעו במיוחד כאשר יחשפו לסביבה שלילית וירוויחו יותר מכולם מחשיפה לסביבה חיובית. הקבוצה השנייה הינה של ילדי שן הארי, אשר אינם מושפעים מסביבתם – לא משנה כל כך אם הם יהיו בסביבה חיובית או שלילית, ההתפתחות שלהם תהיה פחות או יותר זהה.

מחקר חדש של ד״ר נועם מרקוביץ׳, בשיתוף עם ד״ר יובל הרט ופרופ׳ אריאל כנפו-נעם, ניסה לאתגר טענה זאת בשימוש בשיטות חדשות מוכוונות נתונים.

המחקר היה אחד המחקרים הראשונים אשר העריך את מידת המושפעות מהסביבה באמצעות בחינת הקשרים בין מספר רב של מדדים סביבתיים ומספר רב של מדדי התנהגות עבור אותם ילדים (בני 11). כאשר נבדקה מידת המושפעות הסביבתית באמצעות תמונה רחבה של משתנים, ובאמצעות שיטות מוכוונות נתונים חדשות, נמצאו מספר מסקנות חשובות: מושפעות סביבתית אינה יכולה להתחלק לקבוצות שונות, אלא מדובר בתופעה רציפה. לא רק זאת, מושפעות סביבתית אינה תכונה חד-ממדית, אלא מדובר במערכת מורכבת, בה ילדים שונים מושפעים מהקשרים שונים. לדוגמה, עבור ילדים מסוימים המידה שבה הם היו בעלי נטייה לתוקפנות הייתה מושפעת מההורות שהם קיבלו, ועבור ילדים אחרים מידת האמפתיה שהם מפגינים הייתה מושפעת מהסביבה החברית. בנוסף, נמצא שלדפוס המושפעות הסביבתית יש מקורות גנטיים, וקשרים לפרופילי טמפרמנט שונים (ולא לתכונת טמפרמנט בודדת, כפי שנטען בעבר).

בהינתן המסקנות, המחקר קורא לאתגר את ההסתכלות הרווחת על מושפעות מהסביבה כדיכוטומית, ולשקול את הפרספקטיבה לפיה כל ילד הוא רגיש לסביבתו. כל ילד וילדה יכול להיות מושפע מסביבתו, פשוט באופן אחר.

המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת Development and Psychopathology. את המאמר המלא ניתן למצוא כאן