חיפוש הוא חלק אינטגרלי ויומיומי של החיים האנושיים; אנחנו מחפשים מפתחות, פלאפונים, מצרכים בסופר, חולצה בארון, רכב בחניה ועוד רבים וטובים. אם אתה מציל, רדיולוג או מאבטח, ליכולות החיפוש שלך יכולות להיות גם השלכות מצילות חיים. אין פלא אם כך, שיכולת החיפוש עומדת במוקד המחקר הקוגניטיבי מזה שנים רבות. התיאוריות עד כה טענו כי ידע בנוגע למטרת החיפוש ("תבנית החיפוש") הינו הכרחי על מנת לאפשר חיפוש יעיל. עם זאת, חוויה מוכרת לכולנו מעמידה את הטענה הזו בסימן שאלה; מצבים בהם אנו פתאום מזהים אדם מוכר בלי ציפיה מוקדמת לראות אותו, מרמזים כי תבנית החיפוש אינה הכרחית לקיומו של חיפוש יעיל.
מחקר חדש של הדוקטורנטית אוריה לנקרי-דיין ופרופ' יוני פרצוב (בשיתוף עם פרופ' מתיאס גאמר מאוניברסיטת וירצבורג בגרמניה) מדגים את הטענה הזו בעזרת משימת חיפוש בה הוצג לנבדקים מעגל של תמונות פנים והם התבקשו למצוא את האדם המוכר מתוכן, ללא ידע בנוגע לזהותו של האדם שהם מחפשים. למרות שבמצב זה תבנית חיפוש אינה זמינה, בעזרת עיבוד של מידע חוץ-פוביאלי נבדקים (ישראלים וגרמנים) הוציאו לפועל חיפוש יעיל. הרצת הניסוי בשתי מדינות שונות, הדגים כי החיפוש התבסס על מוכרות ולא על גורמים מתערבים אפשריים (כמו אטרקטיביות של תמונות הפנים של המפורסמים). תוצאות אלה מאתגרות תיאוריות קיימות ומדגימות כי הכוונה של חיפוש יכולה להישען על מידע חוץ-פוביאלי גם ללא קיומה של תבנית חיפוש.
למאמר המלא לחצו כאן