תפיסת רגשות של אנשים סביבנו מושפעת במידה רבה מהקונטקסט בו הפנים נמצאים, דוגמת הבעת הגוף או הסצנה בה הפנים מופיעים. למשל, נמצא כי כאשר הבעת פנים סטריאוטיפית להפליא של גועל מופיעה יחד עם הבעת גוף כועסת, הפנים לרוב נתפסים דווקא כמביעים כעס. לעומת זאת, אותם פנים בדיוק נתפסים כמביעים גועל אם הם מופיעים לבד, או בשילוב עם הבעת גוף נגעלת. אולם, ייתכן כי אפקט יציב זה תלוי מאד גם בשיטה בה משתמשים כדי למדוד את ההשפעות הקונטקסטואליות. כך, ידוע כי שימוש במילות רגש יכול לשפר זיהוי של הבעות פנים מבודדות. אך כיצד ישפיע שימוש במילות רגש, לעומת שימוש בשיטה יותר ״תפיסתית״ שאינה מערבת מילים, על האפקט היציב הזה?

מחקר חדש של הדוקטורנטית מיה לקר ופרופ' הלל אביעזר משווה כיצד משפיע ההקשר על תפיסת הרגש מהפנים, כאשר משתמשים במילים וכאשר מבקשים להתאים פרצופים רגשיים זה לזה. המחקר מצא, כי עצם שינוי שיטת המדידה השפיע דרמטית על אפקט הקונטקסט: שימוש במילות רגש הפך את הפנים להיות מועדים יותר להשפעות קונטקסטואליות והניב אפקטים חזקים יותר על הפנים, לעומת שימוש בשיטות של התאמת רגש. ממצאים אלו מדגישים את חשיבות השיטה בה משתמשים כדי למדוד אפקטים של קונטקסט, ומציעים כי השפעות שפתיות על תפיסת רגש עשויות להיות חזקות יותר ממה ששוער בעבר.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן