רעיון זה מסתמך על ההנחה שהחברתיות האנושית בעצמה התפתחה באבולוציה כסט תכונות מולד שמאפשר לבני אדם אינטראקציות חברתיות מורכבות. מאמר חדש של ד"ר שיר אציל וד"ר ליאור אברמזון, מציע אפשרות אלטרנטיבית.

בניגוד לפתרון אבולוציוני מסורבל ונוקשה שמתבסס על קידוד גנטי של התנהגות אנושית מורכבת, ייתכן והמוח פיתח לאורך האבולוציה תכונה אולטימטיבית אחת פשוטה: היכולת ללמוד את הסביבה בשביל לשרוד. בני אדם (וחיות חברתיות נוספות) תלויים בבני מינם בשביל לשרוד, מה שמייצר כוח מניע חזק ללמידה של יכולות חברתיות מורכבות, כולל שפה, תרבות ומוסיקה, באמצעות מנגנוני פלסטיות עצבית. מנגנון אבולוציוני זה ממקסם את ההסתגלות לסביבה דינאמית.

למאמר המלא לחצו כאן