מאמר של אירית אביב, דוקטורנטית במחלקה בהנחייתם של ד"ר תמי פלג פילובסקי ופרופ' הלל אביעזר זכה במקום הראשון בתחרות סטודנטים שנתית של כתב העת The Clinical Neuropsychologist.

במאמר נבחנה ההשערה שאקומודציה הורית (התנהגות הורית שמעודדת ומשמרת הימנעות וחרדה אצל הילד) ואסטרטגיות ההתמודדות בהן משתמש הילד מתווכות את הקשר בין סטרס אקוטי לבין סימפטומים מתמשכים של זעזוע מוח אחרי חבלות ראש קלות בילדים. חבלת ראש קלה היא אחת הפגיעות הנפוצות ביותר בילדים. במקרים רבים, החבלה מעוררת תגובות סטרס, וכ-30% מהילדים מפתחים סימפטומים של זעזוע מוח שנמשכים חודשים ואף שנים לאחר החבלה. הקשר בין סטרס לסימפטומים של זעזוע מוח הוא קשר מורכב, ומטרת המחקר הנוכחי הייתה להתחקות אחר המכניזם שבבסיס קשר זה.

המחקר כלל מעקב פרוספקטיבי אחר 58 ילדים ומתבגרים בגילאי 16-8 שעברו חבלת ראש קלה והוריהם. סטרס אקוטי (שבוע לאחר החבלה), אסטרטגיות ההתמודדות של הילד (שלושה שבועות לאחר החבלה) ואקומודציה הורית (שלושה שבועות וארבעה חודשים לאחר החבלה) הוערכו בעזרת שאלונים לדיווח עצמי. סימפטומים של זעזוע מוח הוערכו ארבעה חודשים לאחר החבלה על בסיס דיווח עצמי וכלים נוירופסיכולוגיים. על פי ממצאי המחקר, נמצא קשר בין סטרס אקוטי, שימוש באסטרטגיות התמודדות שליליות ואקומודציה הורית לבין סימפטומים מתמשכים של זעזוע מוח. סטרס אקוטי ניבא סימפטומים של זעזוע מוח ותפקוד קוגניטיבי בתחום הקשב והזיכרון. אקומודציה הורית תיווכה את הקשר בין סטרס אקוטי לסימפטומים מתמשכים של זעזוע מוח.

הממצאים מדגישים את החשיבות של גורמים פסיכולוגים בהחלמה מחבלות ראש קלות בילדים, ואת התרומה של סטרס ואקומודציה הורית להתפתחות של סימפטומים של זעזוע מוח. לכן, חשוב שהתערבויות קליניות בילדים עם חבלות ראש קלות יסייעו להפחית את הסטרס שחווה הילד, ובמקביל יסייעו להורים להגיב באופן אדפטיבי אשר יקדם את תהליך ההחלמה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן