אודות

ברוכים הבאים לאתר המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים - המחלקה לפסיכולוגיה הראשונה בישראל.    

באתר תוכלו למצוא מידע מקיף לגבי תוכניות הלימודים במחלקה לקראת תואר ראשון, שני, ושלישי (דוקטורט), וכן מידע הנוגע לחברי סגל המחלקה ומחקרם המדעי בתחומים של פסיכולוגיה חברתית, קוגניטיבית, קלינית, התפתחותית, פסיכוביולוגיה ונוירופסיכולוגיה.    

סיפורה של המחלקה הראשונה בישראל

גישושי הקמה – הרומן שלא מומש בין האוניברסיטה העברית לפרופ' קורט לוין (1933-1938)

בשנת 1925 החלה פועלת האוניברסיטה הראשונה בארץ ישראל – האוניברסיטה העברית בירושלים. האוניברסיטה הצעירה כללה באותה עת רק שתי פקולטות – למדעי הרוח ולמדעי הטבע – אך ביקשה להתרחב ולהוסיף תחומי דעת חדשים. במסגרת זו, הוחלט בראשית שנות ה-30 על הקמת מכון ללימוד פסיכולוגיה, הראשון מסוגו בארץ.

כפי שעולה ממסמכים וממכתבים שנשתמרו בגנזך האוניברסיטה העברית מאותם ימים, האוניברסיטה ראתה חשיבות עצומה בהקמת המכון לפסיכולוגיה. משום שבארץ ישראל לא נמצאה אישיות מחקרית שתוכל להקים יש-מאין מכון מחקר חלוצי שכזה, הוחלט לנסות ולגייס את הפרופסור קורט לוין, יהודי גרמני, מאבות הפסיכולוגיה החברתית. במגעים עמו לקחו חלק מגדולי האומה דאז, וביניהם ד"ר חיים וייצמן. בשנת 1934 הוצע ללוין מינוי כראש הקתדרה לפסיכולוגיה, והתקוות לבואו הפכו מוחשיות. עם זאת, המעבר של אחד מבכירי החוקרים בעולם לאוניברסיטה דלת האמצעים במזרח התיכון היה מורכב. לוין ראה בהקמת מכון מחקר תנאי הכרחי לבואו, והציב בכלל זה שורה של דרישות לגבי ציוד מעבדה, אסיסטנטים וכיוצא באלו (ראו מסמך משנת 1935 בו מפרט לוין את דרישותיו למעבדה).

בשנת 1935 שלח לוין מסמך בן חמישה עמודים ובו הוא מפרט את תחומי המחקר המרכזיים שיעסיקו מכון למחקר פסיכולוגי בירושלים. מסמך זה הוא תיעוד היסטורי נדיר לנקודת מבטו של פסיכולוג גדול, על ארץ ישראל של שנות השלושים.

לוין פותח את המסמך כך:

"At the present time Palestine provides unusually favorable conditions for the study of those psychological problems which arise when a new cultural and social community is in development. The immigrants to Palestine (some 40,000 persons during the past year) come from very diversified cultural environments… Although they may leave their countries of origin mainly because there, as Jews, they are confronted with special difficulties, nevertheless, they possess to a high degree the specific attitudes and capacities of the inhabitants of those countries. Coming to Palestine the immigrants find Jewish settlers and Arab population. On the whole the country clearly shows pioneer characteristics.

Among the specific possibilities for research resulting from this situation a psychological institute at Jerusalem might concern itself with the following subjects: The psychology of the near-east peoples; the psychological problems involved in the Jewish immigration and the development of a Jewish commonwealth; related studies in the psychology of Jews outside of Palestine in case such investigations can be carried out."

בסופו של דבר, לוין עובר לאיווה, ואינו עולה ארצה. הרומן הפנטסטי בין אחד מבכירי הפסיכולוגים בעולם, לבין האוניברסיטה שאך זה קמה, לא התממש. לוין נפטר בטרם עת בשנת 1947, וכמחווה אחרונה לאוניברסיטה העברית הוריש לה את אוסף ספריו.

לסקירה נרחבת של המו"מ שהתנהל בין האוניברסיטה לבין קורט לוין, והסיבות לכשלונו, ראו מאמרו של דוד בר-גל.

פרופ' קורט לוין, מתוך הויקיפדיה

 

 

הקמת המחלקה הראשונה לפסיכולוגיה – מפעלו החלוצי של פרופ' בונבנטורה (1939-1949)

באוניברסיטה החלו שוב בחיפושים אחר חוקר שיוציא לפועל את חזון המכון לפסיכולוגיה. בהמלצתו של הד"ר חיים וייצמן, הוצע לתפקיד בשנת 1939 פרופ' אנצו יוסף בונבנטורה, פסיכולוג יהודי איטלקי שפוטר מאוניברסיטת פירנצה בעקבות חוקי הגזע של מוסוליני. באוניברסיטה הסכימו על כך שבונבנטורה מהווה מועמד מצויין, ובין הממליצים היה גם הפרופ' מרטין בובר, שבשנת 1939 כתב דו"ח הערכה חיובי מאוד לגבי עבודותיו המדעיות.

פרופ' בונבנטורה, שהיה פעיל ציוני ותיק, נעתר להצעה ועלה ארצה עם משפחתו. באפריל 1939 התמנה לעמוד בראש הקתדרא לפסיכולוגיה, וכבר בשנת 1940 החלו לימודי פסיכולוגיה, בהתחלה במסגרת המחלקה לחינוך. בשנים הראשונות למדו במחלקה פחות מעשרים סטודנטים. בשנת 1945 כבר למדו במחלקה למעלה מארבעים תלמידים, והפסיכולוגיה נלמדה עדיין כחוג משני. לשיעורים הצטרפו עוד עשרות רבות של תלמידים מחוגים אחרים, שביקשו גם הם ללמוד פסיכולוגיה.

פרופ' אנצו יוסף בונבנטורה, באדיבות בנו - פרופ' דניאל אשרי.

 

תכנית הלימודים בשנות הארבעים מזכירה במידה רבה את זו הנלמדת בשנות האלפיים, קורסים כגון "יסודות הפסיכולוגיה", "ההתפתחות הפסיכית בילדות ובתת-בגרות" ו-"בעיות נבחרות מן הפסיכולוגיה האכספרימנטלית" והתלמידים אף השתתפו ב"קורס מעשי במעבדה". את השיעור "מערכת העצבים והחושים לתלמידי פסיכולוגיה", לימד פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. משנת 1942 נערכו גם מחקרים ניסויים, בשדה ובמעבדה החדשה שנבנתה. ציוד המעבדה החדיש כלל בין היתר "מכשיר לבדיקת חוש הריח", "2 מכשירים לבדיקת הזיכרון", "2 כרונוסקופים" ועוד כהנה וכהנה. המחקר שנערך היה מגוון ומודרני. נחקרו סוגיות המעסיקות את ענפי הפסיכולוגיה השונים עד היום, החל במחקרי תפיסה וקוגניציה וכלה בתפיסות מוסר.פרופ' בונבנטורה דיווח על קווי המחקר המרכזיים במחלקה לפסיכולוגיה בין השנים 1941 ל-1946, וביניהם למשל ב"בדיקת החשיבה ההגיונית בהתפתחותה בתקופת ההתבגרות", "החשיבה האינדוקטיבית, יסודותיה הפסיכולוגיים, דרכיה והישגיה", ו"התפתחות 'רכוז הקשב' בגיל בית הספר".

הפריחה של המחלקה נגדעה באחת. עם פרוץ מלחמת העצמאות, חזר פרופ' בונבנטורה משנת השבתון שאך זה יצא אליה. ב-13 באפריל בשנת 1948נהרג ב"שיירת הדסה" שהותקפה בידי פורעים ערבים בעת שעשתה את דרכה להר הצופים. הלימודים בקמפוס הר הצופים פסקו.

 

ניסיונות השתקמות (1949-1956)

בשנת 1949 התחדשו לימודי הפסיכולוגיה במתכונת מצומצמת. בראש המחלקה עמד ד"ר חיים אורמיאן, פסיכולוג קליני ששימש לפני כן כמורה מהחוץ. לתוכנית הלימודים בשנת 1949. המחלקה עשתה כמיטב יכולתהלשוב לשגרה, כפי שמעיד מכתבו של הדיקן משנת 1950 לד"ר אורמיאן, בו הוא כותב: "ד"ר אורמיאן הנכבד, הריני מודה לך בזה, גם בשמי הפרטי וגם בשם האוניברסיטה, על עזרתך הגדולה בסידור הבחינות בפסיכולוגיה. אני מקווה שהתלמידים קיבלו מה שהגיע להם. בכל אופן עד אני שכל הבוחנים עשו את חובתם בנאמנות ובמסירות".

ד"ר אורמיאן פרש מתפקידו לאחר שלוש שנים, והאוניברסיטה חיפשה שוב ראש מחלקה. בשנת 1950 קמה למחלקה תקווה חדשה בדמותו שלפרופ' ג'והן (יוחנן) כהן מאוניברסיטת Leeds שבאנגליה. כהן קיבל על עצמו את ראשות המחלקה, וחידש את ההוראה והמחקר. כך למשל ערך מחקר בנושא אינטליגנציה בקרב הסטודנטים באוניברסיטה. בחינות הגמר בפסיכולוגיה התחדשו, ואפשרו לתלמידים שהחלו לימודיהם לפני המלחמה להשלים את התואר. אך התקוות שתלו בכהן נכזבו במהרה, והוא עזב בתום שנה אחת ושב לאנגליה.

מאמצי החיפוש התחדשו והתקיימו בדרגים הגבוהים ביותר.בשנת 1956 סיכם המזכיר האקדמי אברהם פוזננסקי את המצב המתסכל: "במשך כל התקופה, מזמן שד"ר ג'והן כהן עזב את הארץ, עסקה הועדה לפסיכולוגיה בחיפוש אחרי ראש מחלקה לפסיכולוגיה. מאחר שנתברר לנו, כי אין מועמד לתפקיד זה בארץ, היו החיפושים בחו"ל, בעיקר בארה"ב.... למרות כל מאמציה העלתה הועדה חרס בידה.... כרגע עומדת האוניברסיטה בפני חוסר כל מועמד לתפקיד זה."

בינתיים, המשיכו הלימודים במתכונת מצומצמת. מספר הלומדים במחלקה הלך וקטן, ובשנת 1954, רק 7 סטודנטים סיימו את לימודי התואר הראשון במחלקה. בין המסיימים היה גם התלמיד דניאל כהנמן, לימים פסיכולוג ידוע וחתן פרס נובל (לרשימת התלמידים בקורס "פסיכולוגיה חברתית" מאותן שנים, בה מופיע דניאל כהנמן). בשנת 1956, לא התקיימו עוד לימודי פסיכולוגיה.

 

ההקמה מחדש (1956 - 1968) - פרופ' שלמה קולגמס מייסד את המחלקה כפי שהיא מוכרת כיום

בסוף שנת 1956 החלו מפעמות שוב רוחות של תקווה. המזכיר האקדמי פוזננסקי כותב לפרופ' וכסלר:

"After long deliberations and in view of the hopelessness of our efforts to find an appropriate personalityabroad for theChairman of our Department of Psychology we decided to make a new start and to try and establish a nucleus of a department with the help of local young people under the auspices of one of our senior teachers...

Apart from the problem with psychology, we are in excellent spirit. Our new campus is growing like a mushroom, a most beautiful mushroom at that. Botany, Physics, half of the Chemistry, General Humanities and Social Sciences are already here, not to speak about the Administration... We moved in a week ago... To be sure, there will be also a cafeteria and a synagogue (to attend to the needs ofthe body and the soul, respectively). When shall we have the pleasure of seeing you here again? You will hardly recognize the country"

בשנת 1957 חלה נקודת המפנה המיוחלת.הקמת המחלקה מחדש הוטלה על חוקר בשם ד"ר שלמה קוגלמס שזה עתה השלים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ועלה ארצה עם משפחתו. בתחילה עבד ב"הדסה", וזומן לאוניברסיטה כדי להעריך עבודות סמינר. אך עד מהרה התגלו כשרונותיו וחרף גילו הצעיר וקשיי השפה וההיקלטות במדינה חדשה, הוטלה עליו משימת ניהול המחלקה, תחת פיקוחה של ועדה מלווה. בוועדה היו חברים בכירים באקדמיה דאז, ובהם הפרופסורים קרל פרנקנשטיין, לואי גוטמן, שמואל אייזנשטדט, ישעיהו לייבוביץ', ליפמן הלפרין ונתן רוטנשטרייך. בדיעבד היה זה מהלך מבריק, שכן ד"ר קוגלמס השתלב במהירות והחל מפתח את המחלקה בהתאם לסטנדרטים הגבוהים שהביא עמו מאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1958 כתב המזכיר האקדמי פוזננסקי לנשיא האוניברסיטה פרופ' בנימין מזר "המחלקה מרוכזת על ידי ד"ר שלמה קוגלמס, אשר יש לו הרבה תכונות טובות, גם אירגוניות וגם מקצועיות. לצערי, ידיעת השפה העברית וכושר ללמוד את השפה אינם בין תכונותיו הטובות ...מלבד זאת הוא צעיר מצויין, צנוע, עובד קשה, ומשתף פעולה יפה עם החברים...".

פרופ' קוגלמס החל במלאכה הקשה של הקמת מחלקה והרכבת תוכנית לימודים. הוא שעיצב את זהותה (המאפיינת אותה עד היום) כמחלקה מחקרית במהותה, הפועלת לפי המודל האמריקאי, שואפת למצויינות מדעית, ובררנית מאוד בבחירת תלמידיה. הביקוש ללימודים במחלקה לפסיכולוגיה היה כה רב, שהונהגו בה מבחני כניסה מחמירים ("קונקורס"). במחזורים הראשונים התקבלו רק כ-20-30 תלמידים בכל מחזור, מבין מאות תלמידים שביקשו ללמוד פסיכולוגיה. כבר בשנת 1958 נעשו מאמצים להרחיב את המחלקה, להגדיל את מספר המורים, התלמידים והקורסים המוצעים. זאת ועוד, המחלקה הצעירה לפסיכולוגיה החלה משפיעה גם על תחומים אחרים באוניברסיטה.בפרט, הועדה לפסיכולוגיה הודיעה בשנת 1958 כי "...באחרונה, בזמן הדיון בפקולטה הובעה המשאלה, שתלמידים הלומדים פסיכולוגיה יקבלו את האפשרות ללמוד כחוג משני ביולוגיה. אין חוג כזה בפקולטה למדעי-הטבע (יש רק חוגים לבוטאניקה ולזואולוגיה), ויש לראות בכך ליקוי...". נראה שלחיבור האמיץ בין הפסיכולוגיה לביולוגיה המאפיין את המחלקה עד היום, שורשים עמוקים.

 

שנות השישים העליזות

מערכת הלימודים שביסס פרופ' קוגלמס דמתה לזו של מחלקות מחקריות ידועות בארצות הברית. בשנים הראשונות, כל לימודי הבוגר היו לימודי חובה. פרופ' ישעיהו ליבוביץ' שב ללמד את הקורס "היסודות הפיזיולוגיים של התהליכים הפסיכיים". דניאל כהנמן שהשלים את לימודי הדוקטורט בארה"ב, חזר ארצה ולימד את הקורס "פסיכולוגיה ניסויית". כמו כן נלמדו קורסי הליבה "פסיכולוגיה התפתחותית" (שלימד ראובן כהן-רז), "פסיכולוגיה חברתית" (שלימד שמעון הרמן), "תורת האישיות" (שלימד אברהם מינקוביץ'), "תורת המבחנים" (שלימדה גינה אורתר), ו- "Intermediate Statistics" (שלימד לואי גוטמן). על סגל המורים נמנו בהמשך גם רבקה אייפרמן ומשה זנדברג (לימים זנבר, נגיד בנק ישראל). האסיסטנטית הראשונה היתה יהודית שמעא, ובין האסיסטנטים הראשונים היו יצחק שלזינגר ועוזר שילד, שבמהרה הצטרפו לסגל מן המניין. פרופ' אמריטוס שלזינגר מלמד במחלקה עד עצם היום הזה. פרופ' שילד שימש כנשיא אוניברסיטת חיפה וכמדען הראשי של משרד החינוך.

בשנת 1966 אושרה תכנית המוסמך של המחלקה, שהייתה בשנים הראשונות מחקרית בלבד. תכנית קלינית וחינוכית קטנה התווספה ללימודי המוסמך בהדרגה. בשנים אלה נפתחו במחלקה מעבדות שונות – מעבדה לחקר הראייה, מעבדה לחקר תגובתיות פיזיולוגית, ומעבדת חיות. קשרים אישיים וחברתיים אמיצים נרקמו בשנים הראשונות בין התלמידים והמורים במחלקה. משחקי כדורגל ומסיבות פורים מפוארות של כולם יחד התקיימו מדי שנה. לותיקי המחלקה זכורה במיוחד תחפושתם של סאני קוגלמס וג'ודי אשתו שהגיעו למסיבה מחופשים ל"אוראלי" (עם מוצץ ענק) ו"אנאלי" (בעטיפה של נייר טואלט).

חלק מבוגרי המחזורים הראשונים המשיכו ללמוד לתארים מתקדמים בחו''ל, בתמיכת האוניברסיטה העברית. במקביל החלו בוגרים אחרים בלימודי דוקטוראט במחלקה עצמה. בשנת 1964, הוענק תואר הדוקטור הראשון של המחלקה ליצחק שלזינגר, שהפך לחבר סגל במחלקה, ומאז הוא חוקר ומלמד בה כבר למעלה מארבעים וחמש שנה. בשנת 1965 הוענק תואר דוקטור לשלמה ברזניץ, ואחריו לישראל ליבליך, לעמיה ליבליך, ולתמר קרון (אז ברזניץ). הדוקטורים הצעירים הצטרפו לסגל המחלקה, ויחד עם עמוס טברסקי, אשר קוריאט ואמנון רפופורט שתאריהם הוענקו להם בארה''ב, ועם מרצים נוספים, הצעידו את המחלקה קדימה, פתחו כיווני מחקר חדשים והניחו את התשתית למחלקה מצטיינת.

פרופ' קוגלמס, עמד בראש המחלקה כעשר שנים – עד שנת 1968. לצדו של פרופ' קוגלמס, שנחשב ל"אבי המחלקה", פעלה הגב' מרים בג'יו, ששימשה כרכזת החוג משנת 1962 ועד לשנת 1995, ונחשבה ל"אמא" של המחלקה. פרופ' קוגלמס הפך בשנים הבאות לדיקן ולמדען הראשי במשרד החינוך, אך המשיך בתמיכתו במחלקה לפסיכולוגיה. על המהפך שחולל בהקימו מחלקה לתפארת במקום שכה רבים לפניו נכשלו, העיר (לצורך כתבה זו) פרופ' שלמה ברזניץ מאוניברסיטת חיפה: "...[לגבי] תפקידו של פרופ' קוגלמס,יש להבהיר כי הסיכוי להקים מחלקה רצינית עם דגש מחקרי אמפירי היה אפסי.... סאני [קוגלמס] היה חייב להלחם כארי משך שנים כדי להבטיח שהתפיסה המדעית תהיה זו שתגבר. בזכותו הגיעה הפסיכולוגיה בארץ למעמד מיוחד ויוקרתי שאין דומה לו בעולם כולו!!! ... מן הצדק ההיסטורי יהיה להדגיש זאת בצורה ברורה וחד-משמעית."

 

אחרית דבר (מהר הצופים לגבעת רם ובחזרה...)

במהלך השנים, המחלקה נדדה בין הרים ובין גבעות. לאחר עזיבת הר הצופים ב-1948 נלמד מקצוע הפסיכולוגיה בבנין טרה סנטה, וכן בבניינים ובחדרים פזורים ברחבי העיר, בין היתר בבקעה ובשכונת ממילא. עם השלמת בניית קמפוס גבעת רם בשנת 1960 (קמפוס ספרא כיום) הועתקה המחלקה לבניין לוי, ומשם לבניין שנבנה עבורה – בניין שטורמן. בשנת 1981 שבה המחלקה לקמפוס הר הצופים המחודש, לבניין הפקולטה למדעי החברה.

הפירות של השנים הראשונות ניכרים בבוגרים של המחלקה, שרבים מהם עלו לגדולה בתחומים שונים של הפסיכולוגיה, בארץ ובעולם. ראוי לציין במיוחד את פרופסור דניאל כהנמן שהיה מהלומדים הראשונים של המקצוע וסיים את התואר הראשון שלו בפסיכולוגיה ובמתמטיקה בשנת 1954. פרופ' כהנמן הצטרף לסגל המחלקה של האוניברסיטה העברית כשסיים בשנת 1961 את הדוקטוראט שלו באוניברסיטת ברקלי. בשנת 2002 זכה בפרס נובל על עבודתו המחקרית המשותפת עם עמוס טברסקי במרוצת שנותיהם כמורים במחלקה. חשוב לציין גם את חתן פרס ישראל פרופ' שלום שוורץ, שעלה ארצה מארצות הברית, הצטרף לסגל המחלקה ואף עמד בראשה. מבין בוגרי המחזור הראשון של המחלקה המחודשת (1957/8), ראוי לציין את מי שהפכו לחוקרים מובילים בפסיכולוגיה בארץ ובעולם – עמוס טברסקי, אמנון רפופורט, שלמה ברזניץ ועמנואל דונחין. כמו כן למדו במחזור זה תמר קרון ורמי בר גיורא, מותיקי הקלינאים בארץ. בוגרי המחזורים הבאים שהתחנכו באוניברסיטה העברית הקימו גם, בהמשך, את המחלקות לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. אחד מאלו הוא פרופ' יואל נורמן. זיכרונות מאותה תקופה (ומילים לזכר פרופ' נורמן) העלה על הכתב פרופ' צ'רלי גרינבאום.

במשך השנים הלכה המחלקה באוניברסיטה העברית והתרחבה, וכיום נמנים עליה עשרות אנשי סגל ומאות רבות של תלמידים. על המחקר החדשני שנערך היום במחלקה, אפילו קורט לוין לא היה יכול לחלום. אך גם בתוך הקדמה והחדשנות, ניכרת עדיין השפעת התשתית האיתנה שהניחו מייסדי המחלקה. מורשתם של המייסדים, ובמיוחד של פרופ' בונבנטורה ושל פרופ' קוגלמס, לא נשכחה.

 

ראשי החוג (לפי סדר כרונולוגי של שנת תחילת הכהונה) הם הפרופסורים:

הקמה ראשונה: יוסף אנצו בונבנטורה (1941), חיים אורמיאן (1949), ג'ון (יוחנן) כהן (1950), קרל פרנקנשטיין (1953)

הקמה מחדש: שלמה קוגלמס (1957), עוזר שילד (1968), זאב (צ'רלי) גרינבאום (1971), זאב קליין (1975), ישראל ליבליך (1978), עמיה ליבליך (1981), שלום שוורץ (1984), יצחק שלזינגר (1987), גרשון בן שחר (1987), בני שנון (1990), יורם בילו (1992), ענת ניניו (1994), יעקב שול (1996), יהודה (אודי) שביט (1999), רם פרוסט (2002), גרי בורנשטיין (2005), אשר כהן (2008), אילן יניב (לענייני הוראה, 2011), ליאון דעואל (2012), יונתן הפרט (2015).

רכזות החוג: גוני סלומון (1958), מרים בג'יו (1962), רחלה שקד (1995), שרון אביטל (2014)

 

המחלקה זוכרת את מוריה שנפטרו: אנצו יוסף בונבנטורה, ישראל ליבליך, אליעזר אילן, קלמן בנימיני, א. א. וייס, יואל שנן, גרי בורנשטיין ושלמה בנטין.

 

עדויות ומקורות ספרותיים והיסטוריים לגבי המחלקה

בספרו "מתום עד תום" מאזכר הסופר חנוך ברטוב את הלימודים במחלקה לפסיכולוגיה לפני קום המדינה ומעט לאחר מכן. גיבורת הספר, נוגה (עמ' 242-243): "שבה ללימודים, מטפסת במדרגות הגבוהות של "טרה סנטה” לחדרי הלימוד, פונה בכל פעם מחדש לחפש את פרופסור בונבנטורה, המורה העיקרי בחוג לפסיכולוגיה, אינה מעכלת עדיין את העובדה שנרצח בשייח ג'ראח, יושבת בשיעוריו של דוקטור אורמיאן. זו האווירה האהובה עליה מכול, חדרי ההרצאות, אולם הקריאה הגדול בקומה השלישית, שאולתר וצויד במידת האפשר, פגישות עם אנשים שלא ראתה מאז המלחמה והיכרויות עם סטודנטים חדשים, שהציפו את האוניברסיטה".

 

הסופר חנוך ברטוב הוסיף עבורנו עוד מזיכרונותיו לגבי המחלקה לפסיכולוגיה (אוקטובר 2010):

"בימים ההם למדנו, אשתי יהודית זכרונה לברכה ואני, באוניברסיטה העברית. כיוון שלא ניתן היה לבחור בפסיכולוגיה כחוג ראשי, בחרה בה יהודית כאחד משני החוגים המשניים. ראש החוג הנערץ עליה היה פרופ' בונבנטורה, עד לרצח יותר ממאה עובדים ותלמידים וכן רופאים ואחיות בביה"ח "הדסה", ובהם פרופ' בונבנטורה.
משהתארגנה האוניברסיטה בבניינים זמניים בעיר, בעיקר בטרה סנטה, היינו הולכים יחד לבניין זה, אני לחוגים שבחרתי והיא לחוגים שבחרה. לא זכורני שפנתה למקום אחר ללימודי החוג. היא סיימה לימודיה לתואר מ.א. בהיסטוריה ופסיכולוגיה ב-1951. אחד המורים העיקריים שלה היה ד"ר חיים אורמיאן".

 

תודות

מסמך זה חובר על ידי שהם חשן-הלל ופרופ' אילן יניב מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, בשנת 2011. המסמך מבוסס על מסמכים מארכיון האוניברסיטה העברית, שחלקם מובאים כאן בסריקה, וכן על ראיונות עם ותיקי המחלקה. תודתנו למנהל גנזך האוניברסיטה העברית, מר עפר צמח, על איתור המסמכים והנגשתם. כמו כן, אנו מבקשים להודות לותיקי המחלקה שסייעו לנו מאוד בשחזור פרטים היסטוריים שונים: פרופ' גרשון בן שחר, פרופ' מיה בר-הלל, פרופ' שלמה ברזניץ', ד"ר עמרם דולב, פרופ' עמנואל דונחין, פרופ' עמיה ליבליך, פרופ' דניאל כהנמן, פרופ' אמנון רפופורט, ופרופ' יצחק שלזינגר. תודה מיוחדת גם לרכזת המחלקה רחלה שקד, שתמכה בפרוייקט, לסופר חנוך ברטוב על שחלק איתנו מזכרונות אותם ימים, ולד"ר אמנון רמון על ההכוונה המקצועית ההיסטורית.

 

מקורות

לסקירה מפורטת של המגעים בין קורט לוין לאוניברסיטה העברית, והסיבות לכשלונם, ראו: בר-גל, דוד (1997). "הפסיכולוגיה החברתית שלא היתה: קורט לוין, האוניברסיטה העברית". בתוך: תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, שורשים והתחלות (עורכים שאול כ"ץ ומיכאל הד). הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, עמ' 627-645. וכן ראו:
 

Bargal, David. Kurt Lewin and the first attempts to establish a Department of Psychology at the Hebrew University. Minerva 36: 49-68, 1998.

Dolev, Amram. Sonny Kugelmass: Some Reminiscences. In: Ben-Shakhar, G. & Lieblich, A. (Eds.), Scripta Hierosolymitana, Vol. XXXVI. Studies in Psychology in Honor of Solomon Kugelmass. The Magness Press, The Hebrew University, Jerusalem, 1995, pp. 14-22.

Kugelmass, Sol. Chapter 17: Israel, in: Sexton, V.S. & Misiak, H. (Eds.), Psychology Around 

המחלקה כיום

למחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית היסטוריה מפוארת של מחקר והוראה. בהתאם למסורת זו, ממשיכה המחלקה הראשונה בישראל להוביל את המחקר בארץ, עם חברי סגל מהידועים בתחומיהם בעולם, ותלמידים מצטיינים.

המחקר במחלקה עוסק בשאלות המרכזיות והעכשוויות בתחום הפסיכולוגיה: איך אנו תופסים באמצעות חושינו את העולם? כיצד פועלת החשיבה שלנו? מהו טבעו של זיכרון? מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים? מנין באים הרגשות שלנו? איך רגש וחשיבה משפיעים זה על זו? מהם הקשרים בין גוף ונפש, בין קוגניציה ומוח? כיצד ניתן לטפל בנפש האדם? שאלות אלו ואחרות נחקרות מתוך מטרה לקדם את ההבנה המדעית של ההתנהגות האנושית. החוקרים במחלקה ניגשים לשאלות האלו מתוך פרספקטיבות שונות ומגוונות - קוגניטיביות, חברתיות, ביולוגיות, נוירולוגיות, התפתחותיות, וקליניות.

המחקר במחלקה מתנהל במעבדות מחקר שבהן ציוד טכנולוגי ומחשוב מתקדם, כגון מערכות למדידת תגובות התנהגותיות, פיזיולוגיות ומוחיות, מערכות ליצירת מציאות מדומה, ומערכות לבחינת אינטראקציה בין אנשים. המחקר מתנהל תוך שיתופי פעולה בינלאומיים, וקשרי מחקר עם מחלקות ומרכזים חשובים בארץ ובהם המרכז למדעי המוח, המרכז לחישוביות עצבית, והמרכז לחקר הרציונאליות.

המחלקה שמה דגש לא רק על מצויינות במחקר, אלא גם על הוראה ועל הכשרת תלמידים. בלימודי התואר הראשון, נחשפים מאות תלמידים לסוגיות המרכזיות והמרתקות בפסיכולוגיה, ורוכשים כלים לימודיים ומיומנויות יסוד במחקר. בלימודי התואר השני, זוכים התלמידים להתמחות בשטחי פסיכולוגיה ספציפיים יותר, יישומיים או מחקריים. במסגרת זו, מוכשר דור העתיד של המטפלים הקליניים, הפסיכולוגים האירגוניים, והנוירופסיכולוגים בישראל. בלימודי הדוקטורט, ממשיכים התלמידים ומתעמקים בנושאי מחקר נבחרים. בוגרי המחלקה משתלבים באקדמיה ובשדה בארץ ובעולם, ומקדמים את כולנו אל הפסיכולוגיה של המחר.

איך להגיע?

כתובתנו:

המחלקה לפסיכולוגיה, 

האוניברסיטה העברית בירושלים

קמפוס הר הצופים

ירושלים, 9190501

 

המחלקה לפסיכולוגיה ממוקמת בבניין מדעי החברה, גוש 5 ו-6

 

מפות:

למפת קמפוס הר הצופים, לחצו כאן.

למפת החניונים בקמפוס הר הצופים, לחצו כאן.

לאתר מפות גוגל, בו ניתן לחפש מפת הגעה להר הצופים מכל יעד, לחצו כאן.

 

אוטובוסים שמגיעים לקמפוס הר הצופים:

מהתחנה המרכזית בירושלים: קו 68

מאזורים אחרים בעיר: קווים 17, 19, 19א, 30, 34, 34א, 42, 53

לאתר של חברת אגד.

"שאטל" בין קמפוסי: הסעה בחינם לסטודנטים מעין כרם ומגבעת רם. לפרטים, לחצו כאן.

 

הרכבת הקלה מגיעה לצומת הגבעה הצרפתית.

לאתר הרכבת הקלה.

דבר ראש החוג

-- עמוד זה יעודכן בקרוב --